מילים ולחן: עקיבא נוף
שנת הקלטה: 1969
הסיפור:
ב-1969 כאשר היה סטודנט אלמוני בהולנד, זכה עקיבא נוף לפרסום כעיתונאי הישראלי היחיד שזכה לשוחח בראיון עיתונאי מקיף עם ג'ון לנון כוכב "החיפושיות ועם אשתו יוקו אונו במיטתם במלון שבאמסטרדם, שם קיימו "שביתת מיטה דהיינו מסיבת עיתונאים המקיפים אותם במיטתם למען השלום בעולם.
נוף אף לימד את לנון לשיר קטע משירו של נוף "השבועה לירושלים " שבמקור נכתב עבור להקה צבאית דווקא ".. במהלך הראיון הבלעדי הזה שהוקלט, ביצעו השניים בית מתוך השיר, וזו הפעם האחת והיחידה בה מבצע הסולן הראשי של "הביטלס" שיר בעברית.
נוף : עסקתי גם בעיתונות וראיינתי את ג'ון לנון ויוקו אונו בשעה שהם ניהלו את הועידה למען השלום בירח הדבש שלהם במיטתם במלון שבאמסטרדם, שם קיימו את שביתתם המהדהדת למען השלום בעולם . ושם גם שרתי איתם את השיר "השבועה לירושלים " לנון ואונו שרו ב ע ב ר י ת, לפי מילותי ומנגינתי, כשהוא
מלווה עצמו בגיטרה: "ירושלים, נישבענו כולם, – לא נפקירך עוד מכאן עד עולם". ולא נורא, שה- כף במילה "נפקירך" מבוטאת ע"י האנגלי מליברפול כאילו היתה "שין".
– איך יצא לך לפגוש את לנון בהולנד דווקא ?
נוף : ב-1969 זכיתי במילגה מאת הוד מעלתה מלכת הולנד, ללמוד במכון ללימודי החברה
אשר ב-האג, בירת הולנד. יחד עם תלמידים מיוגוסלביה, ארה"ב, שוודיה, מצרים,
ואפילו בנו של אמיר מאבו-דאבי, שקשר אתי קשרי רעות, תוך הקפדה שלא להיות, אף
פעם, בתצלום משותף אתי, גרתי ולמדתי באחד מארמונות המלכה האם. הימים הוקדשו ללימודי סמינר ביחסים בינלאומיים, והלילות – שאבו אותי בכל עוצמת הילולת הסבנטיס
לאמסטרדאם החוגגת ומועדוניה.
כמקור נוסף להנאה ולהכנסה שימשתי גם ככתב-חפשי של יומן החדשות של "קול ישראל" בהולנד. ככזה ראיינתי אז את מזכ"ל נאט"ו, את הכנר היהודי-סובייטי דויד אוסטרייך, שפחד לדבר, ראיון עקיף את המלך חוסיין, ואפילו את… ירוחם משל, בכנס בינלאומי למזכירי הסתדרויות עובדים. בוקר אחד טילפן אלי מתל-אביב חבר, אשר יידע אותי כי עפ"י האמור בעתוני הארץ, אמורים ג'ון לנון, מלהקת הביטלס, ואשתו, יוקו אונו, לקיים מסיבת עתונאים, מתוך מיטתם, בסוויטה שבמלון "הילטון" באמסטרדאם. הם קיימו שם "שביתת שכב" למען השלום
הראיון היה ארוך ?
נוף : זה היה ראיון מאוד ספונטני", , "לא הכנתי שאלות כי הייתי בטוח שגם אם אפגוש בהם זה יהיה בחטף. בכל מקרה שאלתי אותו שאלות בסגנון דומה מאוד למה שיאיר לפיד עושה כיום בתוכניתו. שאלות קצרות שדורשות תשובות קצרות. לאכזבתי, על כל שאלה שלי לנון ענה או ב"אלוהים" או ב"אהבה" או ב"שלום". איכשהו הדמיון היוצר של לנון המשורר והמלחין לא בא לידי ביטוי בזמן הראיון".
ומשלימה יוקו: "זה לא הגיל, זו דרך החשיבה".
לא, אין הוא רואה עצמו, לדבריו, כ נ צ י ג הצעירים, אלא כמי שמדבר א ל י ה ם.
הוא אינו מבקש להצעיד את מעריציו למלחמה נגד המימסד בכללו. "למימסד", אומר ג'ון,
"יש גם צדדים טובים: הנישואים למשל הם תופעה מימסדית. כמו שאני ויוקו נשואים".
ואז יוקו קופצת ואומרת: "המימסד ימות ממילא ואנו הצעירים נבוא במקומו".
. "שלום", השיב ג'ון לשאלתי, ואני מקליט, "שלום, פירושו שלום, היעדר אלימות. אין אינטלקטואליזציה של המושג. כל הדיבורים על 'שלום חיובי' ועל 'שלום שלילי' הם חסרי משמעות. אני מוחה נגד אלימות בכל צורותיה",
ומדגיש לנון: "אני מוחה גם נגד האלימות בעד השלום !, ואם אלימות היא צורך נפשי
לאנשים כלשהם, שינהלו זאת כך שלא יפריעו את המהלך התקין של חיי ושל חיי אלה
שאינם רוצים באלימות. שיילכו למידבר, שינהלו שם את מלחמותיהם".
"במקום לדבר כה הרבה על השלום", ממשיך לנון, "נעשה משהו למענו. אפילו אם זה רק להדביק זנב מגוחך לאף, או לרקוד ברחובות, משהו, כל עוד אין זה מפריע לאחרים.
את המאבק לשלום אין לנהל בהפגנות אלימות. המימסד" אומר ג'ון, ומיד מתקן עצמו –
"מוטב לומר 'הם', מי שלא יהיו, מנהלי הענינים, – הם בקיאים הרבה יותר מאתנו
במשחק האלימות. הם שיחקו במשחק הזה מליוני שנה, כך שאנחנו לא נביס אותם
באלימות נגדית. הם ישישו להיאבק בנו במישור הזה; זה מישור מוכר להם, הם יודעים איך לנהוג בו".
"מה שאין 'הם' יודעים זה איך להתגונן בפני ה ו מ ו ר . ההומור זה נשק רב עצמה",
מזדקף, פתאם, ג'ון לנון, כנואם המתווכח עם מפגינים בלתי ניראים העולים, כנראה, בעיני רוחו, על מיתרסי קרבות למען השלום: "את דרך האלימות ניסו מליוני שנים. מי ניסה את דרך השלום ? – גנדי?, מרטין לותר קינג?, הם לא ניסו לעשות זאת בהומור, הם היו מאד רציניים. בסוף הם נירצחו" מהרהר ג'ון בקול, מבלי לנחש את הצפוי לו.
"אפשר לשנות את הדברים בדרכים להן הטיף גנדי, אבל מתוך עמדה של ליצנים" –
משפרת יוקו .
כשהגעתי למקום, היו החדר והמסדרון אליו "מפוצצים" בעתונאים, מכל העולם, חמושים
במצלמות וברשמי קול, עומדים, שוכבים, כורעים, על המיטה, מתחתיה, מתחרים זה בזה במאמץ למשוך את תשומת לבו של לנון ולקבלת תשובה לשאלה שהשליכו לעברו.
היה לי ברור, שזה לא יהיה הראיון שלי. חמקתי, איפוא, לקומה אחרת, והמתנתי בסבלנות
עד שאנשי הביטחון גמרו לסלק את אחרון העיתונאים, וכמה דקות לאחר מכן.
הו אז, בצעד מהיר זינקתי אל הדלת שמאחריה שכב הזוג המפורסם, והלמתי בדלת במלוא
כף ידי.
מישהו פתח את הדלת כדי חריץ צר, ושאל-רטן: "כן?!"
"אני מקול-ישראל" צעקתי, לעבר החריץ, במלוא ראותי כדי שישמעו אותי בעומק החדר.
ואכן, מיד קיבלתי תגובה בקול המאנפף: "Let The Voice of Israel come in ".
האיש בדלת הרחיב את הפתח, כשפניו זעופים, והתבקש ע"י לנון לצאת ולחזור מאוחר
יותר. הייתי בפנים. אישית, אני מול ג'ון ויוקו לבדם, כשבידי מכשיר הקלטה מצומק, במהירות מיושנת של שלוש ורבע. …...more
...more
Show less
